יום שבת, 24 במאי 2014

להפעיל את ההורמונים ואיך זה קשור לגיאומטריה?


באחד מהשיעורים השבוע, עלתה מדיטציה שהפתיעה אותי. לא היה לי שמץ של מושג שזה מה שיבוא. (האמת, שזה לא מפתיע... באופן הזה אני מלמדת מהיום הראשון בו התחלתי ללמד זן-שיאצו),
מה שמפתיע, היה העוצמה של המסר ושל התמונה. מבקשת להעביר את המסר הלאה, אליכם. להפעיל את ההורמונים

התרגיל הוא פשוט.
1. בעיניים עצומות להתחבר למגע עם האדמה
2. לתת לאור הבא מתוך האדמה לעלות בעמוד השדרה בספירלה, ולהיפתח מעל הקדקוד.
3. לתת לאור  מכיון השמיים להיכנס לקדקוד, בכל צבעי הקשת ולהזין את הבלוטות  ההורמונליות.
ראו זאת כמערבולת המכילה את כל צבעי הקשת ויורדת מבלוטה אחת לשנייה

4. בלוטת האצטרובל, במרכז המוח,  תפקידה לפקח על כל המערכת ולהיות בקשר עם היקום.
5. בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), נמצאת במוח ואחראית על רמת ההורמונים בדם.
6. בלוטת התריס, נמצאת בבסיס הצוואר ואחראית על חילוף חומרים תקין ורמת הסידן בדם.
7. בלוטת הטימוס, שוכנת בחזה וקשורה במערכת החיסון. חיסון רגשי.
8. בלוטת הלבלב, שוכנת באזור הסרעפת, אחראית על הפרשת אינסולין וטיפול ברמות הסוכר בדם
9. בלוטת יותרת הכליה, אחראית על מצבי מתח ורגיעה
10, בלוטות המין, בשחלות, או אשכים,
11. לסיום, עטפו את כל הגוף באור ובהודיה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------

 ברור יותר ויותר שכל מה שקיים הינו אנרגיה. כל חומר הינו אנרגיה מאוגדת יחד במבנים מולקולריים ובצורות גאומטריות. המבנה הבסיסי הינו הטורוס, מבנה דמוי תפוח. הכי קרוב לכדור, שיש הרואים בו את המבנה המושלם. (כמו טיפת מים על קורי העכביש). טורוס  מופיע במבנה  כדור הארץ עם הקטבים הפחוסים בצפון ובדרום, כמו גם באטום הבודד וביקום. אל מבנה זה מתווספים מבנים נוספים מתוך גאומטריה מקודשת, ומבנים אלה, משויכים למערכת המרידיאנים, על פי תובנות שהגיעו אלי לפני כעשור. המרידיאנים על פי הבנתי, מחוברים ליקום הגדול.
בסרט הבא יש המחשה והסבר מקסימים.
תיהנו



לאתר שלי, עם הרבה מידע

יום ראשון, 18 במאי 2014

על הספר: הביולוגיה של האמונה מאת דק' ברוס ה' ליפטון

קודם כל, רוצו לקרוא את הספר. (הוצאת פראג)
הוא מקסים, נוגע בעומק ומביא את הדברים בפשטות.
ומה שנאמר בספר זה כי הכל אנרגיה ולכן האנרגיה שאנו מפיקים מעצמנו תקבע את בריאותנו.
זה אולי לא חדש, אבל כתוב באופן פוקח עיניים.

וזה לוקח אותי אישית אל לימודי הביולוגיה, כשלמדתי לתואר ראשון.
שיעור פיזיקה. אנו מחברים מכשיר אוסילוסקופ לעור ורואים את התנודה האנרגטית של האדם. היום זה בטח הרבה יותר משוכלל. אבל כך היה בשנות ה 80. בזמן ההוא כבר התחלתי את לימודי הזן-שיאצו, וגם קצת למדתי עם רפי רוזן ביו-אנרגיה. אז כמובן שהאפשרות לראות אנרגיה מתורגמת לתמונה הדליקה אותי. ושמתי את היד שלי מעל ליד המחוברת למכשיר. איזו התרגשות הייתה לראות שהתמונה השתנתה וגדלה. באותו רגע השתכנעתי בקיום אנרגיה שאינה נראית לעין, וזה בהחלט הקל עלי בהמשך.

עוד פריצת דרך בהבנה שהכל אנרגיה ואנו מכוונים הכל, קרתה בשיעור עם המורה שלי לזן-שיאצו, ניג'ל דואוס. הוא סיפר על המורה שלו ביפן, שכשניג'ל היה מגיע לבקרו, הוא היה מתעניין בשלומם של אנשים אחרים שהכיר, ואחרי שהיה שואל לשלומם, היה בודק את היד שלו ומספר לניג'ל מה באמת שלומם ואיך המערכת האנרגטית שלהם. זה היה רגע, לפני כעשרים שנים, שבו הבנתי כי הכל אחד.

והיה עוד רגע מכונן. לפני כ 18 שנים. יצאתי לסיני, לטייל בג'בל סירבל. ההר היפה ביותר. עם קבוצת מטיילים מנוסים ובכושר. סחבנו תיקים עם כל הציוד במשך חמישה ימים. היה לי קשה, כבד, הרגלים התמלאו שלפוחיות, פחדתי המון ולפעמים גם התפעלתי מהיופי. בתום הטיול, חיכה לנו הר נוסף. ג'בל בנת. יש שני הרים בשם הזה בסיני ובשניהם, חוויתי חוויות משמעותיות.
המדריך ביקש ממני לשמור על הציוד ולא לעלות להר. כי הרי את הפחד והקושי שלי ראו כולם... אבל ירד גשם. ושמחתי והרגשתי שאלוהים מזמין אותי לטפס. וברגע אחד, כל הפחדים נמוגו. וההר היה הרבה יותר תלול ומפחיד מהסירבל. ואני פשוט מדלגת קדימה. כשהגעתי לפסגה, הייתי באחדות עם הכל. העברתי תרגול לחברי הקבוצה. ניסיתי להסביר מה קרה, אבל אף אחד לא הבין. זה היה רגע ראשון בו הייתי נוכחת עם הכל. מעבר למילים. הודיה רבה.

היום, הלימוד העובר דרכי, נובע מהתובנות האלו שנולדו מזמן. הדגש בשיעורים הינו על עבודה בתוכנו, והקשבה לתחושות גופניות. על יצירת שדה מגנטי בתוך הגוף ופתיחת השדות באופן הזה גם אצל חברי הקבוצה, והכל באופן פשוט וקל.
אם ברצונכם לדעת עוד, ולבוא ללמוד בסדנאות קצרות או ארוכות, מוזמנים לאתר

לסיכום, הספר חיבר אותי מחדש ודרך הביולוגיה לתובנות המופלאות הללו. ואני מודה לאיש הזה שהיה אמיץ מספיק כדי לראות נכוחה ולא את הפרדיגמה. מתנה גדולה עבור כולנו.

בסרטון זה אני מספרת חלק מהסיפור, למי שרוצה להקשיב...
חג שמח לכולנו
נעמי





יום שישי, 9 במאי 2014

נוכחות


הבוקר התקיים שיעור מספר 2 לקבוצה קטנה שלומדת 'קורס מבואות לזן שיאצו'. הגדרת הקורס כמבואות, מאפשרת לי חופש מוחלט מבחינת התכנים, כדי שהם באמת יקבלו את הבסיס. בקורס שנתי, עם כל החופש, עדיין יש כמה דברים להספיק, כדי שתהיה תמונה מלאה. ואילו כאן, אנו חווים את פשוט להיות. בדרכים שונות.

התחלנו את השיעור עם סדרת המתיחות למרידיאנים. כשכל מתיחה אנו פותחים על ידי הבאת תנועה פנימית לאיזור מסוים. וראה זה פלא, התגמשנו. עוד ועוד, ועל הדרך התאמנו להביא מודעות ותשומת לב לאיזורים שונים בגוף. למשל, אם מתחנו את מרידיאן הריאות, הבאנו את תשומת הלב לאיזור בית החזה.

ואז לקחנו את הנוכחות בגופנו אל המגע. דבר ראשון התנסנו ביד תומכת שכל הזמן מחוברת פנימה, לגוף, לנוכחות פנימית, ויד עובדת משנה את תשומת הלב בתוך הגוף בהתאם למקום בו נוגעים. ומתוך ההתנסות הזו, הבנתי שחלק מהתלמידים אינם מבינים עד הסוף, ולקחנו זאת צעד אחד קדימה, להבנה שנוכחות אינה קשורה לידיים בכלל, אלה לגוף כמכלול. הידיים הן רק הקצה. הבנה זו הביאה למגע מחובר יותר ותחושות חדשות של חישה אנרגטית ושל שקט.

ולקחנו זאת צעד אחד קדימה. הגוף האנרגטי, פנימה והחוצה מורכב משכבות אנרגטיות בצבעים שונים. אין צורך לראות את הצבעים, אף על פי שבדרך כלל זה פשוט קורה מתוך השקט, אלה להבין כי האדום הינו השכבה החיצונית והסגול הוא הפנימי והקרוב ביותר לעמוד השדרה. בכל שכבה שוכנים שני מרידיאנים, שבכלל נמצאים במעטפת של הגוף ומחוברים לעומק ספציפי... לא נורא אם לא הבנתם...
ואז, אם אנו מכוונים את הנוכחות לעומק מסוים על פי צבע או מספר בין 1 ל7, הנוכחות מעמיקה. הגענו מיד, למקום שהגוף זקוק לו. כאבים חולפים מאליהם, הלחץ הוא בדיוק הלחץ שהאדם זקוק לו, כזה שנוגע בנשמה, ואפשר לנשום.

החיוך והשקט בסוף השיעור, אמרו את כל מה שאין עבורו מילים.

קורס מבואות לזן-שיאצו נוסף יצא לדרך ב 23/5/14, בימי שישי בבוקר.

לאתר החדש



שבת שלום

יום חמישי, 1 במאי 2014

אחרי החגים...

פסח עבר ותכף יום העצמאות. ובחג החרות הזה, מצאתי את עצמי מתנתקת מהאדמה, עפה בשמיים בעזרת ציפור מתכת עמוסה בנוסעים, עד שבדיה הרחוקה שהרבה יותר קרובה לקוטב.
מהמטוס נפרשו תחתי המון מים ועצי אורן. מקרוב, האביב רק הנץ, וזכיתי לחוות את פריחת הדובדבן.



יום אחד להתרגל לאדמה אחרת, לצבעים אחרים, לקור, לראות אנשים מכל העולם, וכשאני שומעת ערבית ברקע ושואלת מהיכן, מגלה הרבה שכנים סורים שיצאו כבר לפני 25 שנה מארצם. וממשיכים להיות סורים בשבדיה.
קיבלתי חדר קטן ושקט, המון פרחים בדשא בסגול, צהוב ולבן, ובמרחק הליכה מהמרכז בו היתה הסדנה.
המרכז של מינג. אשה סינית שנפשי נקשרה בנפשה. מעוררת השראה ענקית. וכך פגשתי את ביבי מקניה, מינג מסין, מדלין מהונגריה, אוריקה משבדיה ואנט שעזרה לכל הארוע להתממש בהרבה השקעה.
כמעט כולן מטפלות, בעיסוי ובקרנייל סאכרל.  ואני באה לי מהארץ עם רעיונות גיאומטרים כתוספת לעבודה שלהן. ההפתעה על הפנים כשהן הרגישו, פתיחת הלב והסיפורים האישיים, הטיפולים האישיים שנתתי לכל משתתפת, בנוסף לסדנה. והלב שנפתח. היה מקסים. בכל יום נפלתי עייפה ורצוצה, ובמהלך הסדנה אפילו עלה החום. גבוה גבוה. לא הבנתי מה קורה והמשכתי לעבוד. נראה לי שאפשר לראות את זה בתמונה


והופ על המטוס. הסדנה הראשונה בחו"ל, באנגלית, תמה לה. חזרתי חולה עם חום שטיפס וטיפס וטיפס. עד שלא היתה ברירה אלה לומר כן לאנטיביוטיקה.
אבל אז נפל האסימון. השהייה בארץ זרה, ללא שפה, ללא נוחות, לבד, מחוץ לגבולות שלי, והעבודה שנעשתה מעומק, פתחה בתוכי מקומות שחשבתי שרופאו לחלוטין. 33 שנים אחורה. בת 21, ועם סרטן שהתגלה במקרה בגרון.
מעולם לא התמודדתי עם הטראומה. אני זוכרת את הבחירה בחיים. את ההחלטה הפנימית שסרטן והמצב הנפשי שהביא לקיומו לא יהיה לי יותר, אבל בשבדיה זה פרץ מתוך זיכרון הגוף. עבדתי קצת קשה מדי ונפלתי למסכנות וקורבנות... וזה יצר חולי.
ההבנה התחילה את הריפוי. אבל עדיין יש על מה לעבוד.
ויחד עם כל זה, קבוצה חדשה וקטנה נפתחה לה לקורס מבואות לזן שיאצו. ואינששללה תיפתח קבוצה נוספת במאי. בימי שישי בבוקר
לגעת. להקשיב. ולהביא תנועה מבפנים החוצה. 12 מפגשים. עדינים, עוצמתיים.
אז שיהיה לנו עצמאות שמח.
נעמי