יום רביעי, 4 ביוני 2014

זן-שיאצו כדרך רוחנית, או חותם המגע




המשמעות של זן הינו הוויה. להתחבר לגרעין הפנימי השוכן בלב. זן-שיאצו הינו תמצית ההוויה במגע. `שיאצו הומאופתי`. כיצד ללא מאמץ ניתן להניע את ה chi בממדים שונים של גופנפש, רגש ונשמה
אתחיל מסיפור.
חוף הים, לפני כעשר שנים. קבוצת אנשים שיצאה למסע נפגשה בחוף הים. מדורה, חול, רוח, רעש הגלים. איני מזהה את האנשים בחושך, והרגשתי להניח יד על מישהו שישב לצידי. מרב היותי נוגעת, שכחתי שלא כולם רגילים לזה שנוגעים בהם, או אוהבים את זה. ואז, פתאום מהחושך שאלה – נעמי? זו את?
הבחור אומר לי את שמו, ומיד אני נזכרת ששנים קודם למפגש ביננו בים, בעודו נער מרדן שברח מהבית, הביאו אותו אלי שאגע בו. זה מה שרצה המטפל שלו, אבל לא הוא. הוא הגיע כמי שכפו עליו לקבל טיפול וכיוון שבכל אדם בו אני נוגעת, יש התמקדות בגופי והקשבה לגרעין שבמרכז הגוף והלב, פשוט נגעתי.
מאז לא נפגשנו. אבל בים, כשידי הונחה על ברכו, החותמת של המגע הייתה שם. כמו חותם הקול, או טביעת האצבעות, והגוף לעולם לא שוכח.
המון מידע מתוך תת-המודע שוכן בגוף. זן-שיאצו, שפירושו אחרי רבע מאה של חקירה, הקשבה אל אי המאמץ, יכול להטמיר את הזיכרונות לאנרגיה.
להבנתי, זן-שיאצו אינו טיפול בכאבי גב. זהו מפגש עמוק בין שני אנשים שיכול לחולל תמורה ברמת הנפש, תנועת הרגש בגוף וברמת הנשמה.
מהרגע הראשון בו התוודעתי לזן-שיאצו ובחרתי בו כדרך, זה מה שעניין אותי. זו לא הייתה הטכניקה, אלה המפגש עם המהות הפנימית. כל פעם עוד קצת לעומק. וכשמבינים את התאוריה ומגיעים לחיבור ולעומק, צועדים בדרך הרוח. התנועה גמישה וקלה, המפרקים יושבים במקום, וזיכרונות עבר טראומטיים משתחררים.
כך הנני מלמדת. מודעות רוחנית דרך זן-שיאצו. שנים רבות עברו עד שאומר משפט זה בקול… לימדתי זן-שיאצו, או כמו שאמרה אחת מתלמידותיי: “נעמי מלמדת אהבה במרחב הנע, זן-שיאצו הוא רק התירוץ”
למי מכם שמעוניין לפגוש את עצמו ואת המהות הזו שמעבר למילים, שאפשר רק להקשיב לה, מוזמנים לאתר