זן-שיאצו - שיעור מספר 6

שבנו מהמדבר.
ורגע לפני סוף השבוע שחלף, עטר שוב שלחה את סיכום השיעור הנפלא שלה.
מוזמנים להיזכר:

זן שיאצו - שיעור 6 (24.11.15)

v     התחלנו את השיעור במדיטציה לחיזוק האור בעולם, שמאויים במיוחד בעת האחרונה ממקורות שאינם אור. כבר נוכחנו שהכוונה שלנו יוצרת השפעה במציאות הפיסית (למשל, כשאחד מאיתנו מדמיין תנועה באחד המרידיאנים, וכולנו חווים השתפרות במתיחה הפיסית של הגוף). מכאן, ברגע שאנו שולחים כוונה להגברת האור בעולם, אנו יוצרים הדהוד לכך במציאות.

ראינו את האור זורם דרכנו מהאינסוף למטה מהאדמה ומהאינסוף למעלה מהשמיים. שתי אלומות של אור שנכנסות דרכנו ומסתלסלות האחת בשנייה. לכל אחד מאיתנו יש צינור שונה שדרכו עובר האור, ברוחב שונה, באופי שונה...

ראינו מולנו את כדור הארץ על היבשות והימים, הקפנו אותו בשתי ספירלות אור, אחת שעולה מהקוטב הדרומי ושנייה שיורדת מהקוטב הצפוני, שתי ספירלות בשני כיוונים הפוכים שנעות אחת בתוך השנייה.

הקפנו את קו המשווה בחישוק של אור, וגם את חוג הגדי וחוג הסרטן שנמצאים בשליש הדרך בין קו המשווה לקטבים.

v     בגוף שלנו קו המשווה הוא קו הסרעפת, חוג הגדי הוא קו הטבור וחוג הסרטן הוא קו החזה - הלב.

נעמי הזכירה את קווי הרוחב של המרידיאנים, שאותם נלמד בהמשך - ודרכם פשוט יותר להגיע אל המרידיאנים בצורה נכונה מאשר בקווי האורך שמצריכים איתור מדוייק, והם חמקמקים יותר.

כל נקודת חן, כאב, מכה בגוף יושבים על מרידיאן מסוים, ולא במקרה...

v     בטיפול ישנן דרכים רבות לבחור את המרידיאן שאיתו רוצים לעבוד. אין כאן טעויות, אם נבחר מרידיאן פחות מדויק, ההשפעה תהיה פחותה יותר.

אם אנחנו רוצים לעבוד עם צבעים ומתקשים לבחור צבע, אנחנו יכולים לבחור מספר בין 1-12, או לבקש ממישהו (המטופל למשל) לבחור מספר. נגיד 5. אני מחליטה שמעגל המרידיאנים מתחיל בריאות, סופרת 5 ומגיעה ללב. אני יכולה עכשיו לעבוד עם צבע סגול, עם מרידיאן הלב... כל דרך שפועלת עבורנו היא טובה ונכונה. אנחנו צינור לעשייה, ויש לנו הכוונה והנחיה מהבריאה.

v     עברנו למתיחות של המרידיאנים, שוב מתחנו אחד את השני בזוגות כשהמקבל שוכב על הגב, ודרך המתיחות בנינו קטה בשכיבה על הגב.

מתחילים כמו תמיד בחיבור לאדמה, אפשר לבחור צבע, תנועה ספירלית... הטבור תמיד מול האזור שאיתו אנו עובדים. בכל פעם מותחים יד אחת בכל המתיחות, ולאחר מכן עוברים ליד השנייה. ניתן לשחק עם סדר המתיחות, זה הסדר שעבדנו על פיו:

·         מתיחת היד לצד בגובה הכתף - ריאות וטחול. מותחים לשני כיוונים, כאשר יד אחת שלי על הסרחנה והשנייה על כף היד (לא המפרק). לאחר מכן, "צועדים" על הזרוע והאמה (אך לא על המפרק).

במעבר ממתיחה למתיחה מרימים את כף היד של המטופל למעלה, כאשר המרפק נשאר על הרצפה, ויוצרים זווית של 90 מעלות במרפק. מטלטלים מעט את היד בתנוחה, זווית של 90 מעלות יוצרת מנוחה במפרק. בזמן הטלטול אוחזים את כף היד של המטופל בשתי ידיים באופן תומך ולא מכאיב, חשוב לאחוז בכף היד עצמה ולא במפרק או מתחתיו.

·         מעלים מעט את הידיים למתיחת מרידיאן מגן הלב. כף היד כלפי מעלה, ושוב יוצרים מתיחה לשני כיוונים וצועדים על כל היד, בלי לדרוך על מפרקים.

·         מעלים את הידיים עוד לכיוון הראש למתיחת מרידיאן הכבד. כף היד כלפי מעלה, מותחים לשני כיוונים וצועדים לאורך היד כולה. אם אנחנו רואים שקשה לאדם ליישר את הידיים במתיחה כלשהי, אנחנו תומכים ביד שלו. אפשר לחלק את המתיחה לשני חלקים: סרחנה-מרפק, מרפק-כף יד, מבלי ללחוץ על המפרק עצמו.

·         מסובבים מעט את היד וכף היד למתיחת מרידיאן הלב.

·         מכופפים את המרפק כך שכף היד הולכת אל מעבר לראש למתיחת מרידיאן הכליות, כאשר יד אחת שלנו תומכת בכתף והשנייה מעל למרפק. מותחים ויוצרים תנועה ספירלית.

לוקחים את כף היד למעלה, כך שכל היד מהכתף ועד כף היד ישרה למעלה ומזיזים את כל היד למעלה ומלטה בתנועות פומפה. עוברים אל הצד השני של היד למיקום נוח יותר למתיחות הבאות ומורידים את היד על הקרקע.

·         המתיחה הבאה - שלפוחית שתן. אפשר לגעת עם האצבע שלנו בנקודה של השלפוחית מתחת לאגודל בזמן המתיחה.

·         מורידים את הידיים מעט למטה למתיחה של מרידיאן - מעי גס.

·         מורידים את הידיים עוד למטה, כפות הידיים כלפי מעלה - כיס מרה.

·         מרימים את היד על גוף המטופל ומותחים לשני כיוונים - יד אחת בכתף והשנייה מעל המרפק, מכוונים את כף היד אל כיוון הכיס, עצם האגן - מחמם משולש.

·         מזיזים מעט את כף היד כך שהאמה תהיה מאונכת לגוף, ויוצרים תנועה ספירלית כאשר יד אחת בכתף והשנייה מעל המרפק - קיבה.

·         מזיזים שוב את הזרוע כף שכף היד פונה אל כיוון הכתף, ושוב יוצרים מתיחה ספירלית - מעי דק.

v     כאשר אנו מותחים את הגוף במתיחות המרידיאנים, האזור שבו אנו מרגישים את המתיחה בגוף, הוא האזור שבו עובר המרידיאן שאותו אנו מותחים. במתיחה של הלב מורגש אזור פנים הירכיים - מרידיאן הלב עובר סמוך לאיברי המין, ומתקשר לאינטימיות ואמון. מרידיאן הכבד עובר בירכיים מעל מרידיאן הלב. טראומות מיניות, הטרדות מיניות, "מכבידות" את מרידיאן הכבד ומקשות על פתיחת הלב והירכיים - היחס למין.

v     המשכנו את הקטה בשכיבה על הבטן. לאחר שמותחים את עמוד השדרה לשני כיוונים בידיים מסוכלות, עוברים לרגליים על מנת להעניק טיפול לכלל הגוף. יש לוודא שכפות הרגליים של המטופל פונות כלפי פנים.

·         משאירים יד אחת על האגן - יד האם, וצועדים עם היד השנייה על כל הרגל, כולל כף הרגל.

·         מניחים את כף הרגל שלנו שקרובה יותר לרגלי המטופל על עקב הרגל שלו שרחוק מאיתנו (למשל, אם אני יושבת משמאל למטופל, אני אניח את כף רגל ימין שלי על עקב ימין שלו). היד שלי של אותו צד מונחת על האגן, והיד הנגדית מונחת על הכתף הנגדית של המטופל. אנחנו רוכנים מעליו ויוצרים מתיחה אלכסונית לשני כיוונים - כתף וכף רגל נגדית. יש לשים לב שהעקב שלנו מונח על הרצפה, כמו לחיצה על דוושת ברקס. המתיחה אמורה להיות מאד נעימה, למטופל ולי.

·         מניחים את כף הרגל שלנו שפעלה על הרצפה בין רגלי המטופל, מתיישבים כשהטבור פונה לכיוון האגן של המטופל. לוקחים את הרגל שרחוקה מאיתנו, מרימים אותה כך שהברך ממשיכה לנוח על הרצפה ומניחים את השוק על הירך שלנו. עם שתי ידיים מתחת לברך שעל הרצפה, אנו מרימים את הברך ונועלים אותה כאשר רגל המטופל נשענת עלינו. כל רגל המטופל מהאגן ועד כף הרגל ללא מגע בקרקע.

אפשר להתיישב אחורה כדי להגביר את המתיחה, וחשוב להקפיד שהברך נשארת נעולה.

·         עוברים לרגל השנייה.

v     הרחבנו את הדיבור על שכבות הצבעים שמרכיבות את הגוף שלנו. מעבר ל-3 השכבות שבפנים הגוף, בגווני יסוד, מתכת ופסטל, ישנן עוד 3 שכבות צבע מחוץ לגוף, באאורה שלנו. האזור שקרוב לגוף מורכב מקשת צבעי יסוד (אדום לסגול), לאחר מכן קשת של צבעים מתכתיים (סגול לאדום) ובאזור החיצוני ביותר קשת של צבעי פסטל (אדום לסגול). כלומר, אנו בנויים מאור של 7 צבעים ב-6 גוונים כל אחד.

זן-שיאצו - שיעור 5 17/11/15

גם השבוע, סיכמה עטר את השיעור.
היו שיעורים מדהימים ומפעימים.
אני נרגשת מהעומק והחיבור שהנכם מגיעים אליו אחרי זמן כל כך קצר.
התחלנו לגעת בנושא הצבע והאור.
השמיים הם הגבול...
תודה לעטר.
האמת, רק דרך הסיכום שלה קלטתי כמה הרבה עבר בשיעור הזה.

זן שיאצו - שיעור 5 (17.11.15)

v      התחלנו כמו בכל שיעור במתיחות של המרידיאנים. כאשר אדם שוכב על הגב, הוא באותה תנוחה כמו בעמידה, ולכן אפשר למתוח את הידיים שלו במתיחות של המרידיאנים, כמו שהוא היה מותח אם היה עומד. התנסינו בזוגות וחווינו את השתפרות המתיחה בעקבות התרגילים.

הערות מעניינות לגבי חלק מהמרידיאנים:

     כליות: הכליות קשורות לרצון - המרידיאן של שלפוחית השתן והמרידיאן של הכליות עוברים משני צדי היד - כל רצון שיש לנו מתגשם באמצעות פעולה של הידיים.

מרידיאן הכליות מסתיים בנקודת הסולאר פלקסוס בכף הרגל. כשאנו דורכים זו הנקודה הראשונה שנוגעת בקרקע בצעד החדש. המשמעות היא שכל רצון שלנו מקבל תמיכה ראשונית מהאדמה.

הכליות מסננות את הדם - כ-6 ליטר, 30 פעם ביום = 180. 18 זה 'חי', כלומר 10 פעמים ביום אנו בוחרים בחיים דרך פעולת הכליות. הכליות קשורות להיריון וללידה, הן מחזיקות בתוכן את כוח הרצון וכוח החיים.

       לב: תפקידו של הלב להיות שקט. הלב מתגלם ב-

1.      פנים כף היד.

2.      הלשון - כשיש חוסר איזון בלב, הדבר יתבטא בחוסר איזון בדיבור - גמגום, חוסר יכולת לדבר (למשל מול סמכות), שלשול בדיבור.

3.      הניצוץ בעיניים - הנשמה.

4.      העקבים - במתיחת מרידיאן הלב, העקבים פונים זה אל זה ונוגעים זה בזה (הכוונה למתיחה של הזוג לב + מעי דק).

    כיס המרה: נמצא מול הלב ושומר עליו - שם נמצא האגו, הערס, ששומר על הלב מפני חשיפות יתר שעלולה להוביל לפגיעה בו. הנשמה שלנו מגיעה לעולם עם פגיעות מגלגולים קודמים על מנת ליצור תיקון עבור עצמה ולהעביר את הידע שלמדה. אחת התופעות שיכולה להיות עבור לב שספג פגיעה, היא שבגלגולים הבאים האדם לא יחשוף את לבו בפני כל אחד.

       כבד: מתיחת המרידיאן של הכבד היא כתנועת כניעה. ה"אני" נכנע על מנת לאפשר מקום להוויה של "הנני" - ההוויה של הנשמה.

       טחול: חולשה בטחול קשורה לשכחה, לנתינת יתר...

v     לכל מרידיאן יש קשר למרידיאן שנמצא מולו ולשני המרידיאנים שנמצאים על הציר המאונך להם. לכן, אם למטופל יש רגישות במרידיאן מסוים, אפשר לעבוד על 3 המרידיאנים הנוספים במערכת שלו. למשל, שלפוחית שתן. כאשר היא תהיה רגישה, גם המרידיאן שנמצא איתה בזוג - כליות - צפוי להיות רגיש. לכן, נוכל לעבוד על המרידיאן שנמצא ממול - ריאות, ועל שני המרידיאנים שעל הציר המאונך - טחול ומחמם משולש. לעבודה על מרידיאן שנמצא בקושי יכולות להיות תוצאות עוצמתיות מדי, שהאדם לא מסוגל להכיל - למשל עבודה על מחמם משולש כאשר יש עניין אקוטי במערכת יחסים בחייו של האדם.

v     לכל מרידיאן יש צבע. הצבעים החמים הם צבעי יאנג - אדום, כתום וצהוב. הצבעים הקרים הם צבעי יין - ירוק, טורקיז, כחול, סגול. היאנג הוא היסוד הגברי, השמש. היין הוא היסוד הנשי, הפנימי, האדמה.

האיברים שבצבעי יאנג (חמים) הם חלולים. האיברים שבצבעי יין (קרים) הם מלאים. למשל, הריאות מלאות נאדיות. הלב הוא יוצא דופן - הוא בצבע קר, אך חלול.

v     עבודה עם צבעים בטיפול:

מלבד הצבעים של הצ'אקרות, הגוף שלנו בנוי משכבות של צבעים, כך שכל צבע נמצא בכל חלק בגוף, אבל בעומק אחר, ברובד אחר.

הרובד החיצוני ביותר הוא אדום, אח"כ כתום, צהוב, ירוק, טורקיז, כחול וסגול. הסגול מקיף את עמוד השדרה. אחרי הסגול יש זהב, ובו גם נמצאים כל הצבעים, הפעם בסדר הפוך - מסגול עד אדום (זו השתקפות - כמו שבקשת יהיו הצבעים מאדום עד סגול ואם תהיה מעליה קשת נוספת - הצבעים בה יהיו בסדר הפוך, של מראה). הצבעים שבתוך הזהב הם בגוון שונה, מתכתי. הצינור הפנימי ביותר הוא בצבע כסף, בו משתקפים הצבעים שוב מאדום עד סגול, והגוונים שלהם פסטליים, חלביים. הצינור הזהוב והצינור הכסוף מתקשרים לשני הצינורות שעוברים במרכז הגוף -

ה-GV מאחור (עמוד השדרה) וה-CV  מלפנים.

תרגלנו שני אופנים להשתמש בצבעים בטיפול:

1.      מניחים ידיים על גוף המטופל, מתחברים לאדמה. מתחילים להגיד בראש את הצבעים לפי סדר עם שהייה בכל אחד מהם: אדום-כתום-צהוב-ירוק-טורקיז-כחול-סגול.

בוחרים בצבע שמושך אותנו, מרגיש לנו חי, שמח, בולט. הצבע שנבחר קשור למרחב שבין המטופל וביני. יכול להיות שלא ארגיש/אראה צבעים בכלל - זה קשור למצב שבו נמצא האדם שמולי.

לא חייבים לראות ממש את הצבע, מספיק להגיד בראש את שמות הצבעים ולשים לב איזה צבע חי בשבילנו יותר בתחושה.

אחרי שבחרנו צבע, צוללים לתוכו...אם מדובר בירוק אפשר לדמיין מדשאות רחבות, עצים, ריח של רעננות ירוקה אחרי גשם, אפשר להביא לתוכנו כדור ירוק מסתובב, אפשר לסובב בתוכו את המילה "ירוק", אפשר לדמיין שאנחנו בתוך כדור ענק - מרחב ירוק... כל דימוי שעוזר לנו להעצים בנו את תחושת הצבע.

לאחר שמסיימים, עוברים שוב באופן מסודר על הצבעים, ואם יש צבע אחר שבולט - אפשר לעבוד איתו.

לאחר העבודה שלנו, יש לצפות שהצבעים יופיעו באחידות וברוגע כאשר נריץ אותם בראש.

ניתן להשתמש בתרגיל בתוך הקטה שלמדנו - בתחילת הקטה לעבור על הצבעים ולבחור צבע, ואז לנוע על הגוף בתוך מרחב שצבוע בצבע שנבחר. בתוך המרחב הזה למתוח לשני כיוונים... ובסוף שוב לבדוק את קשת הצבעים.

2.      מניחים ידיים על גוף המטופל, מתחברים לאדמה, עוברים על הצבעים ובוחרים צבע. מבקשים לקבל שלושה כדורים בצבע, בגוונים שונים (יסודי, מתכתי, פסטלי). משאירים את הידיים על הגוף ונותנים לדמיון לפעול...

מהנקודה הזו נמשיך בפעם הבאה.

o       אפשר להשתמש בצבעים גם ב"עזרה ראשונה" בכף היד, אבל אז כדאי לדמיין צבעים קרים. צבעים חמים עלולים להחריף את הכאב.

סיכום שיעור זן-שיאצו שנה א' 10/11/15

והפעם, מגישה באהבה סיכום שקיבלתי במייל אחרי השיעור.
ממליצה לכל אחד ואחד לסכם את מה שלמד.

זן שיאצו - שיעור 4 (11.11.15)

v     דיברנו על כך שהעולם מורכב מצורות גאומטריות. אנחנו פרקטל, יש בנו צורות גאומטריות שונות, למשל 5 קודקודים בגוף שיוצרים מחומש. בנוסף, לכל אחד יש צורה גאומטרית ייחודית לו, ובזמן הטיפול אנחנו יכולים לשלוח כוונה לפתוח אותה.

v     בזמן שאנו נוגעים, אנחנו יכולים לראות תנועה מהיד שלנו לשישה כיוונים. כאשר אנו מתמקדים בכל פעם בכיוון אחד, היד עושה תנועה מזערית לכיוון שאליו אנחנו מכוונים. בסוף אפשר לראות פתיחה לשישה כיוונים במקביל, שמתרחשת לרוב בתוכנו (או ביד עצמה שנוגעת).

v     יש קשר בין מרידיאנים שנמצאים אחד מול השני במעגל. ראינו שאם עוברים בין מתיחה של מרידיאן אחד למתיחה של המרידיאן שנמצא מולו, אין מתח בגוף.

v     המרידיאנים מסתיימים או מתחילים בכפות הידיים, כשרובם על האצבעות. מרידיאני היין מגיעים אל פנים כף היד (מלבד שלפוחית השתן יוצאת הדופן) ומרידיאני היאנג מגיעים אל גב כף היד.

פנים כף היד:

זרת - לב; קמיצה - כבד; אמה - מגן הלב; אצבע - טחול; אגודל - ריאות; מתחת לקמיצה - כליות; מתחת לאגודל - שלפוחית שתן.

גב כף היד:

אצבע - מעי גס; אמה - כיס מרה; קמיצה - קיבה; קמיצה - מחמם משולש; זרת - מעי דק.

v      בתחילת הטיפול מניחים את הידיים על אזורים שיש בהם הרבה קפלים בבגד - אלה מקומות שמבקשים התייחסות.

מתחברים לאדמה ויוצרים תנועה ספירלית בגוף שלנו. אפשר גם לפתוח את הצורה הגאומטרית הייחודית שלנו.

נוגעים וצועדים לאורך עמוד השדרה, על מנת להגיד שלום לגוף. עמוד השדרה עצמו נמצא מול השקע בכף היד, וכך לא מופעל עליו לחץ.

בכל פעם יש יד אם, ותשומת הלב מופנית אליה. היד השנייה עובדת תוך שמירת החיבור במעברים. כאשר תשומת הלב נתונה ליד האם, היד העובדת נעה באינטואיטיביות וקלות.

במעבר עצמו אפשר ולפעמים רצוי לשמור על מגע עם הגוף, כלומר שהיד העובדת לא ניתקת לגמרי בין נקודה לנקודה, אלא גולשת עם הגוף עד לנקודה הבאה. ובה שוב שומרים על לחץ שווה.

אחרי שיורדים ועולים לאורך עמוד השדרה, יוצרים מתיחה לשני כיוונים, על מנת לפתוח את השלד. זאת נעשה באמצעות הצבת הידיים על עצמות השכמה והאגן. המתיחה היא ללא שימוש בכוח, ניתנת לביצוע גם ללא העברת משקל, אלא בעיקר דרך הדמיון וראיית הידיים כמושכות לשני כיוונים מנוגדים הנמשכים הרבה מעבר לגופו של המטופל. מותחים אלכסונים (כאשר הידיים על אגן ושכמה נגדיים) ומותחים צד אחד (כאשר הידיים על אגן ושכמה של אותו צד). בכל פעם יש יד אם, והיד העובדת עוברת לנקודת המתיחה הבאה. כאשר היא מגיעה, חוזרים ללחץ שווה ומותחים לשני כיוונים.

מסיימים במתיחה כשהידיים מסוכלות - יד אחת (לרוב שמאל משום שבאופן מסורתי יושבים משמאל למטופל) מונחת על עמוד השדרה עם תחילה העלייה לאגן, כאשר האצבעות מופנות לכיוון האגן. היד השנייה מסוכלת מעליה ופונה לכיוון השני, מונחת גם היא על עמוד השדרה, ושוב נוצרת מתיחה לשני כיוונים.

בסיום מברישים את הגוף.

v      בסוף השיעור דיברנו על עזרה ראשונה במגע.

דרך קצות הגוף ניתן להניע את פנים הגוף (מתקשר גם לכך שהמרידיאנים עוברים בכפות הידיים).

כאשר יש כאב אקוטי, ניתן לקחת את היד של האדם - לעבור על הבליטות בפנים כף היד והשקעים בגב כף היד, ולבדוק לאן נמשכים אינטואיטיבית. לנקודה שאליה נמשכים יוצרים תמונה מראה (למעלה ולמטה, שמאל וימין) ולוחצים על שתי הנקודות בלחץ שווה. אם בחרתי שקע, אני לוחצת גם בשקע שבתמונת המראה.

מוודאים עם האדם שיש הטבה בתחושת הכאב, ואם לא, מחפשים שוב נקודה.

התמונות מתוך הספר זן-שיאצו - מגע במרחב לא כל כך איכותי...

תודה וניפגש בשבוע הבא

זן-שיאצו - שיעור שלישי

שלום לכם
בשיעור השבוע, שוב נמתחנו, והוספנו גם מתיחות בזוגות. חזרנו על העיקרון החשוב שלמדנו בשיעור הקודם - כיצד להקפיד על חיבור במעבר בין נקודה לנקודה. וזאת, כיוון שהמטרה הראשונית היא שהאדם בו אנו נוגעים יוכל להרפות לעומק תת המודע, שם מתרחש הריפוי. ככל שהמעברים יהיו חלקים, ונהייה למעשה בחיבור רציף, כך נוכל לעזור לו להרפות אל תוך הצ'י הזורם בעולם ולאפשר למנוחה זו כיוון.

מתוך הבנתי, אחת הסיבות לניתוק במעברים מנקודה לנקודה, היא בניתוק אותו חווינו במהלך חיינו. כל אחד, וסיפורו.
ולהתאמן על כך, מביא אותך להקשבה פנימית עמוקה, גם ברגעים שזה לא פשוט, ולבניית הקשרים פנימיים שחיבור הוא דבר שניתן לחבור אליו כל רגע, בלי קשר לכלום.

תודעה זו מביאה אותנו לאחדות פנימית עם הכל. לנתינה וקבלה שהינם המובילים בחיים ולאהבה עצמית שהיא כה חשובה.

(וזה רק זן-שיאצו...)

אנחנו עדיין לומדים את המהות הנחוצה לטיפול, עוד לא התחלנו בסדר התנועות.

והתקדמנו צעד נוסף בדרך לפתיחת המרחב הפנימי והחיצוני. דרך אותה אני מכנה "כביש שש" לתת המודע. והכוונה לפתיחת ששה כיוונים במרחב.

לכל נקודה במרחב יש ששה כיוונים: ימינה שמאלה, מעלה מטה וקדימה אחורה. בדו-מימד אפשר להתבונן בזה כמו במגן דויד.

עשינו נסיון קטן בעיניים עצומות, להרגיש את התנועה בכל כיוון. דימיינו כדור המקיף את אחת החוליות, והוא נע כל פעם בכיוון אחר. ושמנו לב כי לאן שחשבנו, העיניים גם כן נעו. כי כך הוא. העיניים נעות בעקבות המחשבה והרצון. כל עולם הפירסום בנוי על כך.

כשפתחנו ששה כיוונים בבת אחת, העינים נכנסות להרפיה עמוקה. כי אין אפשרות להסתכל לכל הכיוונים בו זמנית. והרפיה עמוקה זו, יוצרת מיד הרפייה עמוקה ורחבה במטופל. וכך מתאפשרת כניסה פנימה של המטופל לעצמו, כשהמטפל למעשה מנחה אותו בתמיכה, הקשבה ותנועה ספיראלית.

המשכנו את תהליך המחשבה הזה לכך שכל דבר ביקום הזה, שקיים גם בתוכנו הינו ספיראלי ופרקטלי כמו הכרובית הזו:

ולכן, גם ששה כיוונים הינם רק תחילת הדרך. משום שכל אחד מהם נפתח שוב ושוב לששה כיוונים:

בתהליך ההקשבה שלי לחומרים אלו הבנתי שיש 10 רבדים של מרחב, אליהם ניתן להתחבר בדרך הפרקטלית הזו. הגישה אליהם בזמן טיפול היא דרך בקשה לעבור לרובד הבא של המרחב. והגוף שלנו יודע לומר עד כמה אפשר להעמיק.
לסיום הוספנו כוונה של מילה חיובית אל תוך הרבדים שפתחנו, ובכך, אנו תומכים את האדם אל כיוון של אחדות, הודיה ואהבה.

זה היה שיעור נפלא. ותודה לכם
נעמי