יום שלישי, 16 בפברואר 2016

סיכום שיעור זן-שיאצו - סוכם על ידי עטר

אופן הטבור



זן שיאצו – שיעור 16 (9.2.16)
התחלנו במדיטציה שבה אפשרנו לספירלה לעלות מהאדמה ולעבור בתוכנו. ספירלה שנייה ירדה מהשמיים ונכנסה דרך הכתר, ושתי הספירלות התלפפו זו בזו בתוכנו. הסתכלנו על כדה"א מבחוץ, פתחנו אותו ל-6 כיוונים והכנסנו את התמונה אל תוך אזור אחד בגוף שלנו ולתוך תא בודד אחד. בכל תא בגוף יש את כל פוטנציאל הריפוי. כל אחד הודה על דבר-מה, ביקש לעצמו בקשה למפגש ונזכר במשהו לגבי עצמו.

נזכרנו בייעוד, באור חסר גבולות, בשמחת הפשטות, בעוצמה... ונעמי הרגישה צורך להזכיר שאנחנו לא גוף עם נשמה, אלא נשמה בתוך גוף... ואנחנו למעשה לא זוכרים את היותנו נשמה, את מלוא האור שהננו.
במעגל שיתוף דיברנו על כך שכל מי שמגיע אלינו, כל מי שנשלח אלינו, יש לנו יכולת לעזור לו. האחריות שלנו היא על עצמנו בלבד ולא עליו, ועצם המגע בלחץ שווה והאפשרות שאנו נותנים לאדם לנוח ולהניע תנועה מעצמו, היא הכל. אנחנו לא מרפאים אף אחד ואנחנו לא יכולים לטעות, מקסימום לא נבחר את המרידיאן המדויק ביותר או את הכיוון שבו נמצאת התנועה הפוטנציאלית הגדולה ביותר. כל עוד לא נלחץ וניכנס אל תוך הגוף בכוח, לא נוכל לעשות נזק.

עם חולי סרטן או חולים במחלה קשה אחרת, אנשים שסובלים מהפרעות נפשיות ואנשים שמשתמשים בסמים – לא נעשה טיפול ארוך, מקסימום רבע שעה. לאדם במצב כזה יש מעט אנרגיה ומשאבים להניע תנועה אצלו, ולכן הטיפול צריך להיות במנות קטנות. בנוסף, עבורנו כמטפלים, אלה אנשים שמגע ממושך בהם הוא שואב ומרוקן, ואנחנו צריכים לשמור על עצמנו. אם אחרי שנגענו באדם, אנחנו מרגישים שלא נכון לנו להמשיך איתו, אפשר וכדאי להפנות אותו הלאה למטפל אחר.

זמן של טיפול הוא לא ידוע, ובכלל אורך הטיפול איננו משנה. מתי שאנחנו מרגישים שנגמר, זה נגמר, גם אם זה אחרי מספר דקות.

דיברנו על ספקות, על הראש שמערים עלינו, על הצל שיש בכל אחד מאיתנו. המטרה היא לראות אותו, "לתפוס אותו על חם", ואז אנחנו מקטינים אותו ומגדילים את האור בנו.

קיבלנו הנחיה לטפל בשני אנשים במשך 8 טיפולים, ולסכם את סשן הטיפולים עד סוף השנה.
דיברנו על כך שחשוב לתרגל את הטכניקה, את מהלך הקטה, גם אם נראה שהתרגול הזה סותר את העבודה שהיא בדמיון, שבה אנחנו נשארים, "לא עושים כלום", פותחים כיוונים, רואים צבעים וצורות גאומטריות... כמו צעדים של ריקוד, כשהגוף יכיר את התנועות ולא יצטרך את הראש, נוכל להכניס בטיפול את אותה מהות ולעוף עם זה...

מתחנו את המרידיאנים כולנו יחד, והרחבנו על כל מרידיאן, לפי השעון הביולוגי ביממה:

3-5 ריאות: החיים כאן מתחילים עם הנשימה הראשונה ומסתיימים עם זו האחרונה. מבחינה סטטיסטית רוב הלידות והמיתות מתרחשות בשעות אלה.

5-7 מעי גס: קשור לשחרור ולהתרוקנות. אלה גם השעות שבהן נכון לגוף להתרוקן בבוקר, וכאשר זה לא קורה, זה איתות לכך שהמרידיאן יצא מאיזון.

7-9 קיבה: זמן להאכיל את הגוף באוכל גשמי. אוכל קשור לאמא ומרידיאן הקיבה קשור לנתינה והזנה, גם כשהן מגיעות לקיצוניות בצורת נתינת יתר.

9-11 טחול: שייך גם הוא לאלמנט האדמה, אחראי לשמור על האיברים במקום. בניגוד לכוח המשיכה שמושך אותנו כלפי מטה, הטחול הוא שמחולל את כוח העילוי ששומר אותנו זקופים – כוח האהבה. הטחול אחראי על זיכרון ופעולות קוגניטיביות, ולכן עד השעה 11 בבוקר רובנו אפקטיביים בלמידה, ולאחר מכן פחות. רואים זאת גם אצל ילדי בית ספר שלאחר הפסקת 10 כבר מתקשים לשבת ולהתרכז.

11-13 לב: תפקידו להיות בשקט.

13-15 מעי דק: מגן על הלב וסופג אליו את הטראומות לאורך החיים. כאשר עולה כאב, אנשים נוטים להשתיק אותו, לרצות שייפסק, אבל למעשה הוא עולה בשביל להתנקות מהגוף.

15-17 שלפוחית שתן
17-19 כליות: הכליות הן הכל – מוח, מערכת עצבים, רחם, כוח הרצון וכוח החיים. זהו אחד המרידיאנים החשובים ביותר. כשאנשים מאבדים באחת את הצבע בשיער, זה סימן לחולשה במרידיאן הכליות.

19-21 מגן לב: זמן להיות עם המשפחה, לשבת מול המדורה – מרידיאן של מערכות יחסים.

21-23 מחמם משולש: איזון. מחמם המשולש מורכב מ-3 מחממים – בחזה, בסרעפת ובבטן התחתונה.

23-1 כיס מרה: הוצאת רעיונות וחזונות אל הפועל.

1-3 כבד: נפתח אל העיניים – ראייה קדימה, חזון, יצירה. מחשבות יצירתיות עולות בשעות הלילה ובחלומות.

עברנו על הזונים בגוף:
מלמעלה – GV, ריאות, לב, כבד, מגן לב (מתחת לחזה), כיס מרה, קיבה, מחמם משולש, טחול (מעל הטבור), כליות (מתחת לטבור), מעי גס (עצמות הביקיני), מעי דק, שלפוחית שתן (עצם הזנב מאחורה ועצם החיק מקדימה), CV.

דיברנו על מערך התמיכה של כל מרידיאן – 'אור הנשמה משתקף ברגש ובתודעה'. לכל מרידיאן יש מערך של 5 מרידיאנים שתומכים בו, כל אחד ברמה אחרת. כמו כן, כל מרידיאן משתתף במערך התמיכה של מרידיאנים אחרים, וממלא את כל אחת מרמות התמיכה עבור מרידיאנים שונים. לכן, כמו תא בודד שכולל את הפוטנציאל השלם, כך גם מרידיאן יחיד כולל בתוכו הכל – פרקטל.

בתרגול עבדנו עם המרידיאנים דרך הזונים.
כל אחד מאיתנו בחר רמת תמיכה מסוימת עבור עצמו: אור / נשמה / השתקפות / רגש / תודעה.
התחברנו לאדמה, הנחנו ידיים על הגב של מי ששכב לפנינו ובחרנו נקודה שקראה לנו להישאר בה. זיהינו באיזה zone יושבת הנקודה, ושאלנו את האדם מהי רמת התמיכה שהוא מבקש לעצמו. בדקנו את הגב בנקודות אחרות, עברנו על קשת הצבעים כדי לבצע אבחון ולברר אם יש מרידיאן חזק, ער, או דווקא אחד חלש...

חזרנו אל הנקודה שמשכה אותנו בהתחלה ופתחנו כל אחד את המרידיאן שעובר בה מתוך התכווננות לרמת התמיכה המבוקשת. כל אחד עשה זאת בדרך שלו – כדור ב-3 גוונים של צבע המרידיאן שבתוכו מסתובבת המילה שמציינת את רמת התמיכה, פתיחה ל-6 כיוונים, שימוש בצורות גאומטריות...
כשהרגשנו שהסתיים, בדקנו שוב אם הנקודה עדיין קוראת לנו, ואבחנו שוב את קשת הצבעים בגב, והפנינו תשומת לב לתחושה שעולה מהגב בהשוואה לזו שהיתה בהתחלה.

בבית התבקשנו לשנן את מפת הזונים ולתרגל על גופים שונים את איתור הזונים השונים.
סיימנו בתחושות של תודה, העמקה, שקט.